לוחות קדושת שביעית בירקות, בפירות ובשאר גידולים.

במרכולים רבים קונים לא רק יהודים, והתעוררה השאלה הכיצד נחלק שם פירות שביעית, הלוא איסור מפורסם הוא שאין מאכילים את הנכרי פירות אלה

אדם שקנה פירות מאוצר בית דין, בימינו, כאשר פירות שביעית משווקים דרך אוצר בית דין ומחירם נקבע לפי הוצאות המגדל והוצאות ההובלה והאריזה, האם מחוייב בהגיע זמן הביעור להפקיר את הפירות, ואח"כ לזכות בהם?

בשנת השמיטה הנוכחית פועלים ברחבי הארץ כמה 'אוצרות בית דין', המספקים לצרכנים תוצרת הקדושה בקדושת שביעית. הבסיס ההלכתי לפעילותם הוא התוספתא בשביעית, בית הדין פועל בתור נציג הציבור לחלוקת התוצרת, בבחינת 'יד עניים'.

'אוצר בית דין' הוא מסלול מקובל עבור הציבור הדתי שומר השמיטה לצריכת פירות בשנת השמיטה ובשנה שלאחריה. בחקלאות המודרנית, משתמשים באמצעים מתוחכמים המאפשרים להגיע לרמות דיוק גבוהות בתהליכי הגידול.

קביעת סדרי עדיפות מבחינה הלכתית הינה דבר מורכב ביותר, במיוחד לאור העובדה שהשאיפה של מערך אוצר הארץ היא לדאוג לציבור הצרכנים והחקלאים היהודים כאחד

כיצד ניתן לקיים את מצות השמיטה בימינו הלכה למעשה?

המאמר עוסק במענה על שאלות בעניין התנהגות בשאריות אוכל שיש בהן קדושת שביעית

נקודת המוצא שבדיוננו ששאריות מזון מפירות שיש בהן קדושת שביעית – אין לזרוק אותם ישירות לפח האשפה. נשאלת השאלה האם מותר להשתמש באותן שאריות מזון ולתת אותן לבהמות?

הפירות והירקות המשווקים על ידי אוצר בית דין קדושים בקדושת שביעית, דבר שגורר בעקבותיו איסור מדידה ושקילה של תוצרת זו. במציאות השיווק של ימינו כמעט שאין אפשרות לשווק פירות ללא שקילה, ואכן רבים המשווקים תוצרת של אוצר בית דין, שנוהגים לשקול את הפירות. האם מותר לעשות כן, ומה יסוד ההיתר?